הטענה של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר נכונה. אכן, על פי המצב החוקי הקיים, במקרים רבים פרטי ההורים הביולוגיים של קטינים שאומצו, במיוחד אם הם נפטרו, אינם נשמרים במרשם האוכלוסין באופן שמאפשר לקטין לשמר את זיקתו אליהם. חוסר יכולת זה אכן נתפס כחסם וקושי משמעותי, הן עבור ילדים מאומצים השואפים לשמר את זהותם ומורשתם, והן עבור משפחות מאמצות פוטנציאליות. חברת הכנסת וולדיגר עצמה יזמה, יחד עם חברי כנסת נוספים, הצעת חוק לתיקון חוק השמות (חוק השמות (תיקון – שמירת שם משפחה של הורים שנפטרו), התשפ"ד-2024) שמטרתה לאפשר רישום כזה ולפתור את הקושי הקיים, מה שמעיד על כך שהבעיה וה'חסם' המתוארים אכן קיימים ודורשים התייחסות חקיקתית.