השר עמיחי שיקלי, הממונה על רשות הבדואים, השיק את תוכנית 'יישור קו' להסדרת תביעות בעלות על קרקעות ביישובי הבדואים בנגב. התוכנית, שאושרה על ידי מועצת מקרקעי ישראל ומקודמת מכוח החלטת ממשלה 3101, מציגה מתווה המציע לתובעי בעלות אפשרות להסדרת קרקעות תמורת פיצויים בקרקע או בכסף. במקביל, היא מבהירה כי במקרים שבהם לא יושגו הסכמות, המדינה עשויה לנקוט בהליכי הפקעה ושינוי ייעוד של השטחים, ובמידת הצורך להתאים מחדש את גבולות הקו הכחול של היישובים. דיווחים רבים בתקשורת וכן הצהרות רשמיות של גורמים בממשלה, כולל השר שיקלי עצמו, מתארים את התוכנית ואת 'המשוואה' שהיא מציבה כ'מהלך היסטורי' ו'פורץ דרך' וכ'מנגנון חדש' ו'לראשונה' מאז קום המדינה שמסדיר את תביעות הבעלות בהסכמה, תוך יצירת תמריץ לפתרון וקביעת השלכות לאי שיתוף פעולה. בעוד שהפקעת מקרקעין היא כלי חוקי ששימש את המדינה בעבר למטרות ציבוריות שונות, והיו ניסיונות שונים להסדיר את סוגיית הקרקעות הבדואיות בנגב לאורך השנים (כגון ועדת גולדברג או הצעת חוק פראוור שנמשכה), אף אחת מהתוכניות הקודמות לא הציגה באופן כה מפורש, ובפרט כ'משוואה ברורה', את הקשר הישיר והמוצהר בין הסדרה ופיצויים לבין הפקעת זכויות וצמצום גבולות היישובים כתנאי לקידום הפיתוח. לכן, טענתו של שיקלי מתייחסת לאופי ההצהרה והמסגור המדיניות שתוכנית 'יישור קו' מציגה כחידוש בתחום.