הנגב והגליל מהווים יחד למעלה משני-שלישים משטחה של מדינת ישראל, בהשוואה למרכז הארץ הצפוף. אזורים אלו נחשבים באופן עקבי במסמכי תכנון לאומיים ובשיח הציבורי כעתודת הקרקע המשמעותית ביותר שנותרה למדינה לצורך פיתוח, גידול אוכלוסין והקמת יישובים חדשים. הטענה משקפת תפיסה גאוגרפית ואסטרטגית מקובלת בישראל.