הטענה של מרב מיכאלי מתארת תופעה מוכרת ומתמשכת בציבוריות הישראלית. רבנים דתיים-לאומיים רבים הביעו בעבר, וממשיכים להביע, התנגדות עקרונית לשילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל בכלל ובשריון בפרט, מטעמי צניעות וחששות אחרים. התנגדויות אלו מתורגמות לעיתים קרובות להנחיות או "איסורים חמורים" לתלמידיהם ולקהלם שלא לשרת ביחידות מעורבות. כמו כן, בית המשפט העליון (בג"ץ) עסק פעמים רבות בסוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה, ובשנים האחרונות אף דרש ממדינת ישראל לנמק מדוע תפקידי לחימה מסוימים אינם נגישים לנשים. החלטות בג"ץ, אף אם אינן מנוסחות באופן ישיר כ"קביעה שנשים יהיו שם", הובילו בפועל להרחבת שילוב הנשים בתפקידי לחימה, והן נתפסות על ידי המתנגדים כשילוב כפוי שיש להגיב לו. לכן, טענתה של מיכאלי, לפיה רבנים אוסרים על שירות בשריון בשל נוכחות נשים והחלטות בג"ץ, משקפת מציאות עובדתית של עמדות והתבטאויות חוזרות ונשנות בקרב חלקים בציבור הדתי-לאומי ובקרב רבניו, ומגיבה להתפתחויות אקטואליות סביב נושא שירות נשים בצה"ל.