הטענה של נפתלי בנט מורכבת משני חלקים, ושניהם נתמכים על ידי מידע עובדתי. ראשית, לגבי חדירת גורמים זרים לשוק המזון: רכישת חברת תנובה, תאגיד המזון הגדול בישראל, על ידי ברייט פוד הסינית היא דוגמה בולטת ומתועדת היטב. בנוסף, חברות בינלאומיות כמו יוניליוור ודיפלומט הן שחקניות משמעותיות בשוק. שנית, לגבי היעדר תחרות המאפשר את הצלחתם של גורמים אלו: דוחות רבים, כולל דוח מבקר המדינה משנת 2024, מחקרים כלכליים ודברי שר הכלכלה מצביעים באופן עקבי על ריכוזיות גבוהה, מונופולים וחסר תחרות בשוק המזון הישראלי. נתח השוק של עשר היצרניות המובילות בישראל (כ-54% מכלל המכירות) גבוה פי שלושה מזה שבאירופה. דוגמאות לריכוזיות קיצונית כוללות שלוש חברות השולטות ב-99% משוק השמנת המתוקה, 93% משוק הקפה הנמס ו-87% משוק דגני הבוקר. למרות מאמצי רגולציה וחקיקה שונים לאורך השנים, מחירי המזון בישראל ממשיכים לעלות, וחלק ניכר מכך מיוחס לבעיות המבניות של ריכוזיות והיעדר תחרות.