הטענה מתייחסת למצב ארוך-שנים ומוכר במערכת החינוך בישראל, בעיקר בקרב מוסדות חינוך חרדיים רבים (בעיקר בקרב בנים), שבהם לימודי הליבה אינם נלמדים באופן מלא וכתנאי סף לקבלת תעודת בגרות. כתוצאה מכך, חלק משמעותי מציבור זה אינו ניגש לבחינות בגרות ואינו מקבל תעודת בגרות. מצב זה מתועד בנתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החינוך ומהווה סוגיה חברתית וכלכלית מרכזית בישראל.