הטענה כי בנימין נתניהו מימן את חמאס היא האשמה פוליטית המתייחסת למדיניות ממשלות ישראל בראשותו, שאפשרו לאורך שנים, עד לפרוץ מלחמת חרבות ברזל, העברת מזוודות של כסף קטארי לרצועת עזה. הכספים נועדו לתשלום משכורות לעובדי ציבור ולסיוע הומניטרי, במטרה למנוע קריסה הומניטרית ברצועה ולשמר שקט יחסי. אולם, מבקרים רבים, כולל אישי ביטחון ופוליטיקאים, טענו כי מדיניות זו, למרות מטרותיה המוצהרות, חיזקה למעשה את שלטון חמאס ואיפשרה לו לבסס את כוחו ומשאביו, שכן חמאס שלט על מנגנוני חלוקת הכספים וגבה מהם מיסים. נתניהו עצמו הגן על המדיניות כ'הפרד ומשול' מול הרשות הפלסטינית וכמניעת הסלמה רחבה יותר. לכן, על אף שלא בוצע 'מימון ישיר' של חמאס על ידי נתניהו באופן רשמי, ההאשמה מתייחסת להשלכות מדיניות שאכן איפשרו זרימת כספים לרצועה שחמאס שלט עליהם וניצל אותם.