היועץ המשפטי לממשלה בישראל מאחד תחתיו שלוש סמכויות מרכזיות: הוא עומד בראש התביעה הכללית, משמש כיועץ המשפטי הראשי של הרשות המבצעת, וחוות דעתו מחייבת את הממשלה ואת רשויות המנהל כל עוד לא נפסק אחרת בבית משפט. בנוסף, הוא קובע את עמדת המדינה בבתי המשפט, ובמקרים מסוימים יכול לכפות עמדה זו על הממשלה. מחקרים והשוואות בינלאומיות מצביעים על כך שריכוז סמכויות כזה הוא חריג במיוחד בקרב דמוקרטיות בעולם. בעוד שבמדינות מסוימות (כמו ארצות הברית) קיים מודל מונסטי שבו היועץ המשפטי משמש גם כתובע, מידת הסמכות המחייבת וקביעת עמדת הממשלה, גם בניגוד לעמדתה, בולטת בישראל. הפיצול בין תפקיד התובע הכללי לבין היועץ המשפטי לממשלה נהוג בכ-58% מהדמוקרטיות בעולם וב-61% מהדמוקרטיות המערביות. גופים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורום קהלת ציינו בהשוואותיהם כי סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בישראל חורגות מהמקובל במרבית הדמוקרטיות המערביות, כולל ביכולתו לכפות עמדה משפטית על הממשלה בייצוג בבתי המשפט.