לאורך גלי העלייה של יהודים ממרוקו לישראל, ובמיוחד בשנות ה-50 וה-60, ממשלת מרוקו הטילה מגבלות משמעותיות על העברת כספים ונכסים מחוץ למדינה. לעיתים קרובות, יהודים נאלצו לוותר על רכושם או למכור אותו במחירי הפסד משמעותיים. גם עבור אלו שעלו בשנים מאוחרות יותר, כפי שמתאר צבי ידידיה סוכות בהתייחסות למשפחת אשתו שעזבה "לפני משהו כמו 40 שנה" (בסביבות 1986), נותרו קשיים בירוקרטיים ומגבלות על הוצאת הון רב. עדויות רבות מצביעות על כך שהיכולת לצאת ממרוקו עם כסף רב הייתה מוגבלת מאוד ולעיתים קרובות בלתי אפשרית, מה שהותיר את העולים להתחיל את חייהם מחדש ללא נכסים משמעותיים.