חוק הביטוח הלאומי, בהגדרתו הנוכחית לאלמנה לצורך זכאות לקצבת שארים, אינו מתייחס באופן ספציפי למצבן הייחודי של נשים מסורבות גט שחיו בנפרד מבעליהן עקב סרבנות הגט, ולא מוכרות אוטומטית כאלמנות במקרה פטירתו של הבעל. מוסד הביטוח הלאומי אינו מכיר בהן ככאלה באופן מובנה בחוק. הדבר מוביל למאבקים משפטיים בבתי הדין לעבודה, אשר לעיתים מפרשים את החוק פרשנות תכליתית כדי לכלול אותן, אך הדבר אינו מעוגן בחוק עצמו. הצעת החוק של חברת הכנסת תמנו-שטה נועדה לתקן את העוול הזה ולוודא הכרה מפורשת בחוק בנשים אלו, מה שמאשש את הטענה שהמחוקק כיום אינו מכיר בהן.