הטענה של יריב לוין מתארת דפוס התנהגות והנמקות כלליות (מסיבות לא ענייניות, שיקולים פוליטיים ואישיים) של שופטי העליון בנוגע למינוי מועמדים לאורך שנים. זוהי האשמה כללית ופרשנות למניעים, שאינה מכילה נתונים או אירועים ספציפיים הניתנים לאימות עובדתי מובהק באמצעות מקורות חיצוניים בלתי-תלויים. לכן, אין בציטוט תוכן עובדתי הניתן לבדיקה.