היועץ המשפטי לממשלה (במקרה זה, היועצת גלי בהרב-מיארה) הוא הגורם המוסמך הבלעדי לייצג את הממשלה והמדינה בפני בתי המשפט בישראל, ובפרט בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון עמד על עיקרון זה פעמים רבות, במיוחד במהלך הדיונים סביב הרפורמה המשפטית. הוא קבע באופן עקבי שעמדת הממשלה הרשמית היא זו שמציג היועץ המשפטי לממשלה. כתוצאה מכך, אם שר, כדוגמת שר המשפטים יריב לוין (כפי שנרמז בהקשר הציטוט), מנסה להגיש מסמך המבטא עמדה משפטית ממשלתית לבית המשפט ללא חתימת היועצת המשפטית לממשלה או ללא אישור מפורש ממנה (או אישור מיוחד של בית המשפט לייצוג נפרד), בית המשפט לא יקבל מסמך זה כעמדתה הרשמית של הממשלה. מקרים כאלה אכן התרחשו, לדוגמה בדיונים על חוק צמצום עילת הסבירות ובערעורים על מינויים, שבהם בית המשפט קבע במפורש כי שרים אינם יכולים להיות מיוצגים בנפרד כדי להציג עמדה ממשלתית השונה מזו של היועצת המשפטית לממשלה. לפיכך, הצהרתו של רוטמן משקפת נכונה את עמדתו העקרונית והנוהגת של בית המשפט.