היועץ המשפטי לממשלה בישראל מחזיק בשני כובעים עיקריים – יועץ משפטי לממשלה וראש התביעה הכללית – וחוות דעתו מחייבת את הממשלה. שילוב תפקידים זה, יחד עם הסמכות למנוע פעולות ממשלה מטעמי חוקיות ולהחליט על העמדה לדין של נבחרי ציבור, מעניק לו אכן כוח משמעותי הנחשב לחריג במערכות דמוקרטיות רבות, במיוחד במדינות common law המפרידות בין תפקידי הייעוץ והתביעה. עם זאת, הטענה כי אין לכך 'אח ורע בעולם' וכי ישראל היא 'המדינה היחידה' עם צבר כזה של סמכויות, היא מוגזמת. בעוד שהמודל הישראלי ייחודי בפרטיו, קיימים במדינות דמוקרטיות אחרות מנגנוני ביקורת משפטיים חזקים על הממשלה, הכוללים גורמים לא נבחרים (כגון בתי משפט לחוקה, יועצים משפטיים בעלי סמכויות נרחבות או תובעים כלליים עצמאיים מאוד) אשר מחזיקים גם הם בכוח רב להבטיח את חוקיות פעולות הממשלה. לכן, בעוד שסמכויות היועמ"ש בישראל אכן נרחבות ויוצאות דופן, התיאור הבלעדי והמוחלט של המצב בישראל אינו מדויק.